יום ה11 בסדנא - יום ג'

(נכתב ביום ד', יום למחרת)
הגעתי בטירוף של ביאוס לסדנא.
לא הלכתי לגלובס.
ידעתי ששולי תשאל אותי איך היה והתביישתי שלא הלכתי.
היא אכן שאלה ואני אכן אמרתי לה שלא הלכתי  כל כך מאוכזבת מעצמי ושולי אמרה לי שכנראה רציתי יום חופשי כדי להפנים את היום הראשון.
שוחחנו קצת ואמרתי לה שהיום אני הולכת ואני יעט את הקצב של הבחור . למרות שהוא מלמד אותי את הקו, לא לתת לו לסוע מהר אלא שהוא יכוון את עצמו אלי וגם א םהוא שוב שואל שאלות חודרניות להגיד לו שלא נוח לי עם זה.
שולי אמרה שזה רעיון נהדר.

אז הגעתי לכתבה באוטובוס אחרי שטעמתי את הקפה בחמישה ש"ח של החברה החדשה COFIX. הקפה טוב אבל לא מדהים.

הגעתי לכתה, שולי נתנה לי את העבודות הקודמות שלי שבדקו אותם שאני אעבור אליהם. קיבלתי ציונים טובים ומה שלא, תיקנתי והחזרתי לבדיקה שניה.

לאחר מכן שולי נתנה לי עבודה במחשב. לכתוב טיול שנראה לי בחו"ל, אם הסברים היכן, לינקים, מסעדות , אטרקציות וכו'.

סיימתי בדיוק בסיום הזמן ונסעתי עם עמית באיילון עד השלום ושם ירדתי.
אמרתי לו בדרך שאני חייבת למצוא עבודה וגלובס עושה לי רע ואני לא יודעת מה לעשות. אני חייבת ללכת אבל לא יכולה ואולי אני במקום ילך חנות חנות ואשאל אם צריך עובדים אחרי הצהרים.

ירדתי מהמכונית והלכתי ברגל מעזריאלי הבייתה שאני במצב רוח שלא זכור לי שהייתי כך. הייתי ממש במצוקה נפשית.
אני יודעת שאני חייבת עבודה כי נגמר לי הכסף ומצד שני אני מתפנקת??? ולא רוצה ללכת לגלובס? נפלתי על השכל???
אני מטומטמת??
התקשרתי לרחלי ואמרתי לה שקשה לי ללכת לשם אבל הרגשתי שאני משגעת אותה יותר מדי מחץ לטיפול שלנו לכן לא נכנסתי וסיפרתי לה על הבחורים שם והשתן והאדיוט שעשה לי חפיפה בלי שמפו.
רחלי אמרה לי שאין לי ברירה אלא ללכת.
הרגשתי עוד יותר במצוקה. רציתי למות פשוט!
שלחתי הודעות SMS לכמה אנשים שאם הם שמעו על עבודה אחר הצהרים שיודיעו לי.

אני ממוטטת, אני רוצה למות רק לא לחוות שוב את ה...את מה???
את זה גיליתי מחר.
להתראות ברשומה הבאה.

יום ה10 בסדנא - יום ב'

היום יום ה16 אבל לא כתבתי מהיום השלישי והייתי רוצה להשלים את הסיפור שעוד לא התחלתי אבל הוא התחיל היום פחות או יותר. תאורטית אפשר להגיד שהוא התחיל לפני שנים אבל במעגליות של הסיפור הקצר הזה נסכם כי הוא התחיל ביום ה14.

אז כאילו היום בעצם זה יום שני. יום ראשון (טוב הסיפור התחיל אתמול בעצם שזה היום ה13) הייתי בסדנא. רגע אני אפתח רשומה של יום ראשון. שיהיה מסודר.

טוב, אחרי כל הבלגן. נמשיך.
יום שני בשבוע ואני מיואשת. אתמול עבדתי בגלובס\ חלוקת עתונים. הגעתי ברבע לשש כמו שאמר לי. המקום הוא מתחת לבניין , חשוך וריח של שתן חזק עולה. מלא אנשים, גברים ערסים, כולם התבלבלו לי מול הפרצוף ולא יכולתי להיות מפוקסת על אחד מהם.
אמרו לי לפנות לשי. שאלתי את אחד הבחורים המטושטשים שם מי זה שי. אמר לי את רואה ...זה שי. הבחורצ'יק הצביע על מישהו ואני לא הצלחתי לראות מיהו...הכל שט לי מול העיניים והתערבב. הגעתי למקום ההצבעה וראיתי בחור גבוה וצעיר ואחד נמוך ושמנמן. החלטתי שהגובה זה שי וכמובן טעיתי.

שי הסביר לי מי נגד מי, אמר לי את 323 חפשי את העתונים שלך על השטח בטון. חיפשתי , מצאתי. שי שידך לי בחור שאמור לעזור לי ביום הראשון. אני והבחור ששכחתי את שמו קיבלנו שני חלקים של העתון והכנסנו מוסף לתוך העתון. 100 עתונים סך הכל.

זהו יוצאים שאלתי? לא מחכים לעוד מוסף והם מאחרים. ישבתי וחיכיתי ואנשים מדברים שם ויש הד ורעש. מחכים ומחכים. אני מנסה למצוא מקום שקט...ישבתי פה ושם, קמתי , ישבתי , עד שמצאתי גרם מדרגות קטן. ישבתי שם וחיכיתי עד שפתאום עלה בי ריח של שתן חריף ממקום הישיבה וחשבתי לעצמי שגברים מהסוג הזה משתינים בכל מקום שבא להם, כמו כלבים. מסמנים טרטוריה.
קמתי משם מהר וחיפשתי מקום חדש שקט. הרעש של הדיבורים שלהם הטריף.
אחרי חצי שעה הגיעה המוסף, אני והאיך קוראים לו שמנו ב100 עתונים.
האיך קוראים לו אמר לי שיש עוקף ששמים על האופנוע ואני צריכה לשלם 200 שקל כדי לקבל אותו. לפני שנתיים ומשהו הייתי מאמינה לו אבל עכשיו קצת פחות תמימה ורק צחקתי ואמרתי לו 'בטח' והוא המשיך ולחץ שצרכים לקנות את העוקף.

בסוף יצאנו. הבחור טס על הכביש, עולה על מדרכות, נכנס באין כניסה בשיא המהירות, חותך בגינות בדיוק נוסע כמו שאני לא אוהבת ליסוע.
אני בתור אחת שיש לה קטנוע גם חוטא לפעמים ונכנסת באין כניסה ועולה על מדרכות אבל זה תמיד קטעים קצרים וזה גם חד פעמי ולא קורא הרבה, רק שחוסר המזל שלי משום מה תופס אותי שוטר ודוחף לי קנס.

בכל אופן לבחור פרט לזה שהוא נסע כמו זין הוא גם התחיל לשאול שאלות חודרניות ואני כמו מטומטמת עניתי לו עד שקלטתי שהוא מסוג האנשים החוצפנים שאין להם דרך ארץ ולא עניתי לו ישירות יותר. הרגשתי נורא להיות איתו.
שני משפטים שלא אשכח שאמר לי הבחור הזה\ כל כך שפל ודוחה. 'אשתי רוצה להתגרש. היא חושבת שאני פראייר , אשלם לה מזונות. אני אחכה עד שהיילדים יגיעו ל18 ואז אתגרש' שאלתי אותו בת כמה הבת שלו ענה לי שהיא בת 10...

משפט דוחה שני שאמר לי זה שמישהו פולני אמר לו פעם. אם אתה אצל אישה אחרת, אתה משתין אצל גבר אחר זה בסדר אבל אם גבר אצל אשתך, הוא כבר אשתין אצלך. וזו עוד סיבה שהוא לא רוצה להתגרש מאשתו כדי שלא תהייה עם מישהו אחר. אבל לו מותר כמובן.

כל הזמן הבחור שאל אותי 'את משתעממת' ?

אמר לי , רונן רוצה לתת לך 1700? תתקשרי אליו ותגידי לו שאת רוצה 1800 או מסלול קצר יותר. את לא יודעת לנהל משא ומתן בגיל 40? בעיה מה אני אגיד לך.
אתה יודע מצויין לנהל משא ומתן אמרתי לו, אתה מסתדר בכל מקום. יודע להשיג הכל, רואים עליך.

בכל אופן יצאתי המומה מהערב הזה. ואמרתי לעצמי איך אני חוזרת לעבוד שם.

הגעתי לסדנא שבורה לגמרי. עשיתי את המטלות.
כשהגעתי רק אני ומשה היינו בכתה, השאר היו מפוזרים בכל מיני עניינים. הלכתי לשולי לקחת את המטלות שלי וסיפרתי לה כמה היה לי נוראה בגלובס. אמרתי לה שאני במצוקה כספית ואין לי ברירה אלא להמשיך שם.

הפעם חזרתי באוטובוס הבייתה מיואשת בידיעה שאצטרך ללכת לגלובס.
התקשרתי לרונן ואמרתי שהמסלול ארוך לי מדי וקשה אם יש מסלול קצר. אמר לי שלא. סיימתי את השיחה לא לפני שציינתי שלא אגיע היום אבל מחר אבוא רציף.
אחר כך ירדתי על עצמי למה לא אמרתי לו על המשכורת שיעלה לי והבנתי שטוב שעשיתי כך. זה שהבחור הדוחה הוא חודרני מטבעו בשיחה עם אנשים, זה לא מתאים לי. אי אפשר לבקש הלאה לדעתי בתחילת עבודה , לא הרגשתי עם זה נח .

אז מחר חוזרים לגלובס יום שני לעבודה. אין ברירה.
חזרתי הבייתה
נפלתי לישון שעתיים
אכלתי
ולא הלכתי לגלובס.
אני שונאת את עצמי. אני מטומטמת. אני לא מציאותי. לא רוצה שגבי יעזור לי כספית יותר. אני שונאת את עצמי.!!!

יום ה9 בסדנא - יום א'

אז היום הוא בעצם היום ראשון. קמתי בשש ויצאתי בשבע. הגעתי לאוטובוס בשבע ורבע ואחרתי ברבע שעה לסדנת שיקום.

כשהגעתי ראיתי שרק שולי שם ויעל כבר עזבה. יום חמישי לא הגעתי בגלל בלגן עם המשפחה. והפסדתי את מסיבת השלום של יעל. בכל אופן שולי הייתה ונתנה לי מטלות להכין. הראש שלי היה מרוכז במטלות אבל גם חשב וחשש כל הזמן על העבודה בערב שיש לי בגלובס.
'זה שטויות' אמרתי לעצמי. עשית את זה כבר במעריב בלילה ועבדת 4 חודשים.
יהיה בסדר אבל בבפנים שלי ידעתי שלא אוכל לעשות את זה מסיבות שלא הבנתי!
למה? למה? למה? לא אוכל לעשות את זה!

אני אוכל ואני אעשה ואני אלך.
שולי שוחחה איתי בנושא ואמרתי לה שאני במצב כספי מזעזע , נותר לי 1000 ש|ח וזהו.
לא רוצה יותר כסף מגבי ואורית. מספיק.
ולכן אין לי ברירה ואליך לגלובס לחלק עתונים עם הקטנוע.

היה לי טרמפ עם עמית עד ליציאה מהשלום, עזריאלי ומשם המשכתי ברגל הבייתה.

להתראות מחר
(נכתב ביום ה16)

יום שלישי בסדנא

היום התחיל דווקא טוב ונגמר מזעזע!!!

כוונתי שעון לחמש וחצי כרגיל ולא יכולתי לקום, השינה שלי הייתה מאוד חזקה ומתוקה לבסוף הזזתי את עצמי וקמתי בשש, אוכל קפה עם תחליף חלב, אוכל לחתולים האהובים, מקלחת זריזה והופ לצאת.

אופס. השעה שבע אני מאחרת! עלה בי רעיון מבריק ליסוע עם הקטנוע לרח' רוקח ולהקדים את האוטובוס. מצאתי תחנה והיה לי זמן לקשור את האופנוע עם הקסדה. הגעתי לתחנה וחיכיתי לאוטובוס שאם הייתי מגיעה אליו מהבית, הייתי מפספסת אותו.
עכשיו...ידוע לי שאני לא זוכרת כלום ויש מצב שלא אזכור איפה חניתי. לכן שמתי לי בראש נקודות ציון: גשר הולכי רגל וליד תחנת הרכבת באונ'.
יופי. אפשר לעלות על האוטובוס, עליתי שיחקתי קנדי קראש והופ הגעתי.
היום נתנו לנו לעשות תרגילים של למצוא את המרובעים והמשלושים בציור ענק מלא מרובעים ומשולשים - סיימתי
אח"כ אנסין בעברית, ארבעה פאקינג סיפורים - סיימתי

שהגיעה השעה תשע הרגשתי שאני מתחרפנת אם אני לא יוצאת החוצה לנקות את הראש, ביקשתי לצאת למנוחה קלה אבל המנחה יעל לא הסכימה, אמרה שיש עוד קצת להפסקה. בלית ברירה המשכתי את התרגילים...משום מה אחרי כמה דקות אמרה לי שאני יכולה לצאת. יצאתי הרגשתי שקנה הנשימה שלי לחוץ וכואב ואני לא יכולה לנשום. הייתי חייבת למצאו חדר חשוך ושקט ולא מצאתי.

יום שני בסדנא

יום ד' ה2.10.13

אתמול הקדמתי בחצי שעה, חשבתי שאוכל להרוויח חצי שעה לכן קמתי בשש במקום חמש וחצי 
וכמובן...אחרתי ב20 דקות. התקשרתי להודיע כמו שביקשו.

המטלות עדיין היו מרגיזות. הרגשתי כאילו חזרתי לבית ספר וזה לא משהו חיובי בשבילי בכלל.
שעתיים אחרי עשו לנו שיחה קולקטיבית עם כל האנשים בכתה. הייתה שם מישהי שנראתה מוזר כמו אישה שמתלבשת בהגזמה והשיער שלה נראה כמו פיאה והאיפור מודגש יותר מדי...התברר ממנה כי שהיא טרנז'רית ופתאום כל התמונה עליה הסתדרה. אף פעם לא פגשתי מישהו כזה לכן היא עניינה אותי. היה רושם שהיא אוהבת להיות במרכז ושאנשים ישמעו את סיפור חייה הלא קל. היה לה ADHD וראו ושמעו את ההיפראקטיביות שלה כל הזמן. קשה מאוד להיות לידה משום שהיא קוטעת שיחות וחייבת להגיד את דבריה. היו לי המון שאלות אליה והחלטתי לשאול אותה לא בפרסיה אלא מחר בהפסקה.
בשיחה הקולקטיבית עם הפסיכולוגית ישבנו במעגל וכל אחד היה צריך לספר על בן זוג אחר שהקצו לנו. עמית סיפר לי מדוע הוא נמצא בסדנא וביקש שלא אספר לכלל הכתה לכן הידע שלי עליו היה מינימלי. כשעמית סיפר עליי זה היה בקצרה ושאלו אותי שאלות כמו האם אני נשואה ויש לי ילדים, עניתי שאני גרה בתל אביב....מה שאומר שאני לא נשואה ואין לי ילדים 
הבחורה הטרנז'ית ששכחתי את שמה נראה לי לירן אמרה לי שצריך לתת לי מצלמה כמו במחוברים כי אני מעניינת...
לא כל כך הבנתי מה מעניין בי, אני כל הזמן עייפה ואין לי כוח לעשות כלום.

אנשים שם אמרו שהם עם המון תקווה מהקורס הזה.
אני לא! לא נראה לי שמהתרגילים המפגרים האלה יגלו מה מתאים שם.

עוד מישהו מעניין היה בחור עם הלם קרב, תחקרתי אותו קצת בנושא והבנתי פחות או יותר מה זה אבל לא לעומק כי נראה לי שהיה קשה לו לדבר על זה. יש שם בחור ערבי שנפצע בתאונת עבודה, נכה בלי רגל שמאל שנפגע בתאונת דרכים היה נהג משאית, בחור שיושב לידי ממש חמוד ששכחתי את שמו שגם הגיע מתאונת עבודה לכאן ובחורה אחת אשר ניצחה את מחלת הסרטן, שאפו לה!!!  ושני אנשים עם חוליות שבורות בגב.

הרגשתי כאילו אני בכתה טיפולית ואולי זה בהחלט כתה טיפולית.

זהו, נחכה ליום המעצבן מחר 

יום ראשון בסדנא

זה היה ביום ג''  ה1.10.13 סדנת שיקום של ביטוח לאומי ברעננה.

הלכתי לישון בחששות, מה יקרה עם סדנא זו לא תעזור לי ואני שוב אמצא את עצמי בלי עבודה ובלי מקצוע.
בעצם שאני חושבת על זה יש לי שני מקצועות האחד זה בקדם דפוס והשני כQA שסיימתי ללמוד ויש לי תעודה (תודה למורה שלנו באותו קורס שלא נתן לנו שעורי בית, עבודות או מבחנים בכלל) עברתי את הקורס ;)

אז נחזור שוב לערב קודם, הלכתי לישון ב22:30 שבשבילי זה מוקדם ומרוב התרגשות לא נרדמתי.
ואז נרדמתי חזק כהרגלי זה היה בשעה 4 בבקר ותוך שנייה שעון המעורר שלי צלצל אחרי שעה וחצי ולעזאזל קמתי.
סהרורית לגמרי התקלחתי, הכנסתי תיק עם בקבוק מיני קולה וכמובן בלי אוכל...תמיד אני שוכחת את האוכל איכשהו.
נתתי לחתולים שלי האהובים אוכל ומים טריים , התלבשתי ויצאתי.

שש בבקר מי יוצא מהבית בשעה כזאת בכלל? הלכתי ברחוב והשמש פתאום סנוורה אותי כל כך עד שהחלטתי לצלם אותה. התמונה תפסה את קרני השמש בצורת פרח...יצא משגע.
הגעתי לאוטובוס נסעתי 45 דקות והגעתי... חצי שעה לפני! מה? אמרתי לעצמי. יכולתי לישון עוד חצי שעה. הסתובבי לי באזור מקווה שלא היתקל בשני ח'ברה מקרוס QA שכן מצאו עבודה וזה ממש ברעננה צמוד לשיקום שלי.

שהגיע השעה 8 בבקר הלכתי לכוון השיקום. המנחה מאחרת אמרו לי ועוד כל מיני תירוצים מטומטמים וישבתי שם שעתיים סתם! כל כך הרגיז אותי שכמעט חזרתי בחזרה הביתה אבל אז כמובן צלצלה אלי הבחורה מהשיקום שמחכים לי.

חזרתי לשיקום. חשבתי שיישר הכנס לכתת לימוד אבל לא.... קודם ראיון קצר מס' 541246.3 לספר על עצמי...בלה בלה.... שעממתי את עצמי מהסיפור החוזר של חיי והקשיים בו.

עוד קצת לחכות ויאללה לכתה.
נתנו לנו שני ציורים על דף עם משבצות וביקשו שנעתיק אותו אחד לאחד ואחר כך נצבע. חזרתי לגן!

שנאתי כל רגע ורגע מהיום הזה ושמחתי שהוא נגמר.
נסעתי הביתה ורק רציתי להיעלם.


נתראה בפוסט הבא...מה קרה לי ביום השני

קרני השמש ב6 בבקר